פסק-דין בתיק עת"מ 40544-01-11

1.         חוקיות חיובי הארנונה שהוטלו על העותרים החל משנת 2002 בגין נכסים הנמצאים מחוץ לתחום שיפוטה של רשות המקומית, היא השאלה שבמוקד עתירה זו.

רקע

2.         העותר מס' 4 הינו בעל הזכויות בחלקה 60 בגוש 19502 (להלן: המקרקעין). העותרים 1- 3 הם בניו של העותר 4.  אין מחלוקת כי המקרעין הנ"ל מצויים  מחוץ לתחום שיפוטה של המועצה המקומית בית ג'אן (המשיבה 1, להלן גם: המועצה). עם זאת נציין כי מדובר במקרקעין הגובלים עם שטח המועצה ומצויים בצמוד לבתי היישוב.

3.         בשנת 2002 הקימו העותרים במקרקעין בתים למגוריהם. ככל הנראה מדובר בבניה בלתי חוקית שכן העותרים לא קיבלו היתרי בנייה. בתי העותרים צמודים למעשה לבתי הכפר.  עם סיום הבנייה שלחה המועצה לעותרים דרישה לתשלום ארנונה בגין החזקתם במקרקעין. בתחילה שילמו העותרים את תשלומי הארנונה כסדרם. עם זאת, ומאחר והעותרים טענו כי המועצה לא סיפקה להם שירותים מוניציפאליים למיניהם, כגון הנחת קווי מים, סלילת כבישים, התקנת רשת ביוב וניקוז ותאורת רחוב, הם חדלו מלשם את הארנונה. העותרים טענו כי נאלצו לדאוג ללקבלת השירותים  בעצמם ועל חשבונם. בעקבות זאת פנו למועצה ולעומד בראשה ודרשו כי  המעוצה תספק להם שירותים כמו לכל תושבי הישוב. בדרישתם טענו כי עיקרון השוויון מחייב את המועצה לספק להם אותם שירותים כמו לכל תושבי הישוב (ראה מכתבי העותרים מיום 18/8/02 ומיום 15/10/02, נספחים א' ו-ב' בהתאמה לעתירה).

4.         לאחר כשנתיים, כאשר דרישותיהם ומכתביהם האמורים לא נענו, פנו העותרים לראש המועצה דאז בדרישה לבטל את חיובי הארנונה שהוטלו עליהם (מכתבם מיום 7/12/04 - נספח ד' לעתירה). בדרישתם טענו כי חיובי הארנונה בטלים מאחר והוטלו עליהם ללא כל סמכות חוקית, שכן בתיהם מצויים מחוץ לתחום השיפוט של המועצה. העותרים דרשו ביטול החיובים והשבת מלוא תשלומי הארנונה ששילמו בעבר.

5.         בין העותרים לבין המועצה והעומדים בראשה החלה מסכת ארוכה של התכתבויות.  דירשתם של העותרים הובאה בפני וועדת ההנחות במועצה. בישיבתה מיום 27/6/05, החליטה ועדת ההנחות "לבדוק עם המהנדס אם הם מחוץ לתחום השיפוט לא צריך לחייב אותם, אם העניין הוא היתר בנייה הם חייבים לשלם ארנונה (ולעשות הסכם אתם)" (נספח ו' לעתירה).

לאחר שמהנדס המועצה אישר כי המקרקעין מצויים מחוץ לתחום השיפוט של המועצה (נספח ז' לעתירה) הועברה הדרישה ליועץ המשפטי של המועצה אשר הבהיר "[...] נכס שאינו נמצא בתחום שיפוטה של המועצה לא ניתן לחייבו בארנונה, ולכן יש לבטל את חיוב הארנונה שהוטל על שפיק חמזה". עם זאת הוסיף כי העותרים אינם זכאים לשירותים מוניציפאליים, ועל כן המליץ להחתימם על הסכם לפיו יינתנו  להם שירותים אלו רק כנגד תשלום כספי שווה ערך לארנונה. למכתבו צירף הסכם לדוגמא (נספח ח' לעתירה).

 על פי המלצה זו הוזמנו העותרים לחתום על ההסכם המוצע (נספח ט' לעתירה), אולם העותרים היתנו את חתימתם בביטול כל חיובי הארנונה וזקיפת התשלומים ששולמו בעבר על חשבון צריכת המים שלהם. העותרים ציינו מפורשות, כי "כל טענותנו על אי תשלום ארנונה נובעות מאי מתן שרותים מוניציפאליים לדירות הנ"ל" (נספח י' לעתירה).

5.         מבלי להלאות בכל הפרטים נציין כי על אף מגעים רצופים בין הצדדים לא נחתם כל הסכם בעניין הענקת השירותים המוניציפליים לבתי העותרים. המעצה פנתה לקבלת עמדת משרד הפנים אולם גם פניות אלו לא הביאו את הצדדדים להשגת הסכם.

יצוין כי במקביל לדין ודברים בין העותרים לבין המועצה, הגישו העותרים במהלך כל השנים גם השגות על חיובי הארנונה שקיבלו, אשר התבססו על אותו נימוק של חוסר חוקיות. ההשגות לא זכו לכל תשובה (נספחים י"ז, כ"ב, כ"ו, כ"ט לעתירה).

בסופו של יום ובהעדר כל הסכמה החלה המועצה לנקוט בהליכי גבייה כנגד העותרים לגביית חוב הארנונה והעותרים נאלצו להגיש את עתירתם הנוכחית.

העתירה

6.         בעתירתם חוזרים העותרים וטוענים כי אין לחייבם בתשלומי ארנונה הואיל והמקרקעין מצויים מחוץ לשטחי המועצה. לפיכך מבקשים הם לבטל את דרישות הארנונה שנשלחו אליהם ולקבוע כי הדרישות אינן חוקיות. עוד טוענים העותרים, כי קביעת היועץ המשפטי של המועצה משנת 2005, לפיה אין לחייבם בארנונה, והחלטת ראש המועצה למחוק את החיובים יצרה אצלם הסתמכות, וחיובם כעת יהווה פגיעה שלא כדין באינטרס זה.                      

עוד טוענים העותרים  בהסתמך על סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 כי מאחר ולא הוגשה תשובת מנהל הארנונה להשגות שהגישו, יש לראותן כאילו נתקבלו ואף מטעם זה יש למחוק את החוב בגינן.

7.         המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף לאור שיהוי ניכר בהגשתה. לטענתם חלפו 9 שנים מהקמת הבתים והטלת חיובי הארנונה לראשונה. המשיבים מפנים אף למועד הקבוע בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

לגופו של עניין מאשרים המשיבים כי בתיהם של העותרים מצויים מחוץ לתחום השיפוט של המועצה, אך מאחר והעותרים נהנים, באופן ישיר או עקיף, משירותים מוניציפאליים שונים, לרבות פינוי אשפה, תאורת רחוב, שימוש בכבישי הכפר, שמירת הרחובות במצב תקין, תשתיות ציבוריות למים וחשמל וסלילת כבישים, יש לחייבם בארנונה או בתשלום שווה ערך לארנונה. המשיבים מפנים בעניין זה להודאת העותרים בסעיף 7 לעתירתם, לפיה הינם תושבי הכפר בית ג'אן.

בנוגע למכתב ראש המועצה המורה על מחיקת חוב הארנונה לעותרים טוענים המשיבים כי ניתן בחוסר סמכות, שכן הסמכות לפטור או למחוק חוב ארנונה נתונה למועצה בלבד. המשיבים מפנים אף לחוזר מנכ"ל מס' 4/2001, לפיו את כל הבקשות למחיקת חובות יש להגיש לממונה על המחוז הרלבנטי.

דיון והכרעה

8.         בטרם אבחן את טענות הצדדים אעיר מספר הערות מקדימות. ארנונה  כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס שנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות ומהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות (ראה בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793 (1992)). רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות "מס" ממי שנהנה מפעולתה.